חזרה
למאמרים
טיפול הומאופתי בהריון - לאם וגם לילד.
בעקבות הטיפול המוצלח בילדה שהתחילה לישון בלילות (קישור למאמר על
הטיפול בהמשך),
הגיעו אלי עוד כמה אימהות חברותיה של אותה אם שרצו גם הן לישון טוב
ברציפות כל הלילה. הן הבינו שאולי אין צורך לסבול, שאולי זו בעיה שאפשר
לטפל בה. ראיתי מאז כמה תינוקות מגיל חצי שנה עד גיל שלוש. כולם עם
בעיות שינה וכל אחד מהם קבל תרופה אחרת..... ואולם, היה משהוא משותף
בינהם. לכולם התאמתי תרופה עפ"י מצבה של אימם בזמן ההריון.
כבר ידוע שהילד שמגיע לאויר העולם אחרי 9 חודשים בבטן אימו איננו "לוח
חלק" הוא נושא עמו גנים ו-DNA של שני הוריו אבל הוא נושא עימו
גם "זיכרונות" של אירועים שעברו על האם ב-9 החודשים בהם
היו גוף אחד. האירועים הללו יכולים להיות פיסות חיים רגילות לחלוטין
שכל אחת מאיתנו חוותה בהריון. בעל שיוצא למילואים, מחלה מדאיגה לקרובי
משפחה, כאבים גופניים עייפות או בחילות. כשאני שואלת את האם לגבי ההריון
התשובה הרגילה שאני מקבלת היא "זה היה הריון רגיל...הכל היה בסדר..."
ואני שכבר יודעת שאין 9 חודשים שלא קורה בהם דבר שואלת שוב-מה היה
בהריון שהיה קשה/מתסכל/מרגש/כואב?...
ותמיד בעקבות השאלה הזו אני מקבלת בתגובה תאור של צרה זו או אחרת שהיתה
וחלפה והתגברנו עליה יפה. נכון אני עונה לאם טרוטת העיניים שיושבת
מולי-אלא שהילד הקטן שלך יצא לעולם ו"צרובה" בו אותה בעיה
והיא מתעוררת אצל כל אחד בעוצמה אחרת ובזמן אחר. שעות הלילה שבהם התינוק
לבדו במיטה בלי אמא חמה לידו מזמנים את הזכרונות הללו והוא מתעורר
בבכי.
יעל הקטנה לא ישנה טוב מהרגע שנולדה. כשהיו מרדימים אותה ולמרות שהיתה
"שפוכה" מעייפות היתה קופצת/מתעוותת, תוך כדי הרדמות ונותנת
את התחושה שהיא ממש מפחדת לישון. גם כשהיתה נרדמת בסופו של דבר היתה
ישנה מעט ומתעוררת בבכי. אמה מספרת שכשבאה לבקר אותה בחדר היילודים
לאחר הלידה, היתה היא התינוקת היחידה שצרחה והאחיות שמו אותה לידן
כדי להרגיע אותה.
וסיפורה של האם לגבי ההריון -"כל ההריון רציתי לישון ולא יכולתי.
הרגשתי כאילו ששתיתי קפה אבל ממש התנזרתי מקפה בהריון..". בהריון
היא הבינה שרובצות עליה מועקות והלכה לטיפול פסיכולוגי. הטיפול עזר
לה לפתור ולהבין קשרים פתוחים וכואבים עם בני משפחתה. היא היתה מאד
מרוצה מהטיפול אם כי השינה לא השתפרה. "בלילות הייתי שוכבת ומריצה
מחשבות...על מה שהיה ומה שיהיה ומה צריך להכין ולסדר".
מורן בן 9 חודשים לא ישן טוב בלילה מגיל 4 חודשים. אז היה לו התקף
של קוצר נשימה ומאז לא חזר לישון רצוף. אימו נראית רגועה, זהו ילדה
השני והיא מניקה את מורן ברוגע. גם מורן נראה בחדרי שמח וטוב לב. כשאני
שואלת על ההריון היא עונה לי-"הריון תקין לגמרי...". אבל
מה קרה שם בתקינות הזו, אני מקשה-והיא מספרת: "בסוף ההריון בעלי
היה במילואים ואני נשארתי לבד. הייתי עצבנית, וחסרת סבלנות. היה לי
חם, צעקתי על הבן הגדול וזה לא אופייני לי. הרגשתי כמו פקעת עצבים.
כל דבר הדליק אותי. הייתי על הקצה. רציתי כבר ללדת והרגשתי חוסר שליטה...."
עינב בת השנתיים - ילדה מתוקה עם תלתלי זהב. מתעוררת כל לילה כמה פעמים
עם מה שנראה כחלומות רעים. קשה להרגיע אותה. ההריון שלה היה לא מתוכנן.
האם מאד רצתה בו אך האב דרש שתעשה הפלה. סביב המתח הזוגי הזה גדל ההריון
ונולדה עינב.....
לכל הילדים הללו נתתי רמדי (תרופה הומאופתית) שהתאימה לתמונה אותה
תארה האם לגבי ההריון. לכל האימהות הללו אמרתי שלו היו מגיעות אלי
בהריון היו מקבלות את אותה רמדי. בעזרתה היו יכולות לעבור את ההריון
בצורה נינוחה יותר. אבל חשובה בעיני יותר העובדה שהרמדי היתה עוזרת
גם לעובר להתגבר על הטראומה ולצאת לאויר העולם בצורה שלוה ובריאה יותר.
ולסיום-סוף טוב - שלושת הילדים שאת המקרה שלהם תארתי כאן זכו בשינה
טובה יותר וגם האימהות ישנות טוב מאז...
מאמר על הטיפול במקרה הראשון:
http://www.5-elements.co.il
חזרה למאמרים
|
